אגדות המוות ההפיך
הדיכאון ככוח מרפא
הספר אגדות המוות ההפיך מדבר על הדיכאון כעל כוח מרפא. דרך התבוננות באגדות ובמיתוסים עליהם גדלנו, מראה הספר נתיב עתיק ונשכח להבנת הדיכאון ולפענוח פוטנציאל הריפוי שחבוי בו.
על הספר
מי מאיתנו שעברו דיכאון קשה מתמודדים לא רק עם סטיגמות חברתיות אלא גם עם שיפוט עצמי שמקשה עלינו לחזור לחיים. אנחנו נוטים פעמים רבות להלקות את עצמנו על החולשה, על אוזלת היד, על חוסר התפקוד, תופסים את עצמנו כ"כישלון", וסוחבים עלינו את הנטל הזה במשך שנים. אבל מה אם לא "בזבזנו" חודשים או אפילו שנים מחיינו על דיכאון אלא למעשה אפשרנו לתהליכי ריפוי לפעול עלינו את פעולתם? מה אם לא "נכשלנו" בהתמודדות, אלא דווקא הצלחנו בלהיכנע לאינסטינקט תרפויטי קדום בתוכנו? מה אם כמו מנגנוני ריפוי נוספים – כמו דלקת או חום, שהרפואה המערבית קטלגה עד לא מכבר כסימפטומים של מחלה – גם הדיכאון אינו אלא תרופה?
ספר זה, אגדות המוות ההפיך – הדיכאון ככוח מרפא מציע התבוננות חדשה על דיכאון: לא כעל אויב שכל מטרתו היא למגר אותנו, אלא כעל חבר, מנגנון תרפויטי קדום שהנפש מפעילה כשהיא ניצבת מול שסע פנימי שהיא לא מצליחה להתגבר עליו בשום דרך אחרת. הדיכאון, כך אומר ספר זה, הוא מצב של השתבללות רגרסיבית שבמעמקיה פועלים על הנפש כוחות ריפוי טבעיים; כוחות שאם נשתמש בהם נכון יובילו אותנו בבטחה, לא רק החוצה, מהמנהרה האפלה שנקלענו אליה, אלא גם, וחשוב לא פחות, להתבוננות מחודשת על חיינו.
על האגדות
סימונה מצליח חנוך, מחברת הספר, שואבת את הידע שלה ממיתוסים ומאגדות, אליהם היא מתייחסת כאל קפסולות של ידע על-זמני, שמועברות אלינו מדור לדור – נושאות בעבורנו אמיתות אנושיות נצחיות. האגדות הגדולות שלנו, המיתוסים המכוננים של תרבותנו שומרים בעבורנו ידע שאולי שכחנו, מעודדים אותנו לשאול שאלות, להטיל ספק בפרדיגמות חשיבה משומשות.
למה, למשל, היפהפייה הנרדמת מחפשת בכל הארמון את המחט האחת שנותרה בכל הממלכה? מאיזו סיבה נותנת כיפה אדומה לזאב הוראות מדויקות ביותר לבית סבתה? ואיך ייתכן ששלגיה פותחת שוב ושוב את הדלת בפני הזקנה שמנסה להרוג אותה? מי שרגיל בחשיבה המערבית המתייגת מחלה, דיכאון וחוסר שליטה כאלמנטים שליליים שיש להימנע מהם, ישתומם ודאי להיווכח כמה רבות מגיבורות האגדות והמיתוסים, העומדות בבסיס תרבותנו, נושאות נפשן באופן פעיל ביותר אל החידלון, אל הירידה לשאול, אל המוות ההפיך.
את התבנית הסיפורית הזאת, שחוזרת על עצמה שוב ושוב באגדות ובמיתוסים מכנה סימונה מצליח חנוך "אגדות מוות הפיך" ובספר זה היא טווה לאריג קסום ורב השראה – את סיפור הדיכאון האישי שלה, יחד עם סיפוריהן של אותן נשים שירדו לשאול הפנימי שלהן ועלו מתוכו אחרות ממה שהיו.
"הסופרת שוזרת ביד אמן תכנים אינטימיים עם מידעים המגיעים ממחקר מעמיק בתחומי חקר האגדות הפסיכולוגיה, האנתרופולוגיה, מיתוסים עתיקים וספרות בת זמננו – וכל זאת בשפה עשירה, רהוטה, ובסגנון ייחודי וסוחף." (פרופ' ניצה בן ארי, ראש החוג לספרות, אונ' תל אביב).
"המחברת מדברת בקולות רבים, קולות עתיקים עתירי חוכמת דורות וקולות חדשים בני זמננו וגם בקולה האישי-אינטימי. הקריאה בספר זה משנה את מבטנו על עצמנו ועל זולתנו ומביאה בכך תקווה גדולה לחיבור מחדש של החלקים האבודים בתוכנו, ומתוך כך גם תקווה ליצירת מערכות יחסים בונות ומעשירות בין נשים וגברים בעולם של היום." (ד"ר עופרה איילון, מייסדת לימודי ביבליותרפיה אונ' חיפה).
אגדות המוות ההפיך יצא עד כה בשלוש מהדורות בעברית (הראשונה בהוצאת פראג), תורגם לרוסית ויצא לאור בהוצאת ספרים יונגיאנית במוסקבה. בימים אלה הוא נמצא בשלבי תרגום לאנגלית. הוא כתוב בסגנון חוצה ז'אנרים ומשלב מחקר אקדמי עם ספרות יפה. הספר מומלץ באקדמיה ומשמש נשות ואנשי טיפול בתחומי בריאות הנפש. הוא אינו ספר עזרה עצמית אך קוראות וקוראים רבים מצאו בו מרפא ונחמה.
המלצות הקוראות
אל הדיכאון וחזרה
"אגדות המוות ההפיך" ראה אור לראשונה בשנת 2009 ועד מהרה הפך לספר חובה במדף הספרים הנשי.
סימונה חנוך שואבת מתוך האגדות והמיתוסים העומדים בבסיס תרבותנו ידע עתיק שהוצפן שם ושרד אלפי שנות שלטון פטריארכלי, ומתוכם היא בוראת עולמות קסומים בהם נשלבים סיפורה האישי, מיתוסים, שירה, פילוסופיה, היסטוריה ופוליטיקה, לכלל תובנות חדשות ומרפאות.
"ספר ההדרכה הנפשי המלווה אותנו, כמו נשיקה במקום הכואב, מאז שחר האנושות, עשוי מאגדות המסופרות סביב המדורה וממיתוסים המועברים מדור לדור. הוא זה הנושא בחובו את הידע האנושי של מנגנון השמירה והריפוי העצמי, של גוף ונפש, השלובים זה בזה ללא התר". (מתוך ההקדמה לספר.)
הספר מתייחס לדיכאון הנשי כאל חלק ממנגנון נפשי קדום, כפי שניתן לפענח מתוך האגדות והמיתוסים בהם הגיבורה נרדמת, נטרפת, מתה – וקמה לתחיה, החל בשלגיה, כיפה אדומה והיפהפיה הנרדמת, המשך באינאנה מן המיתוס השומרי העתיק, ובפרספונה מן המיתולוגיה היוונית, וכלה בסילביה פלאת' מן המיתולוגיה האמריקאית המודרנית.
הפענוח של סימונה את האגדות והמיתוסים, מספר לנו את סיפורו של המסע הכואב והבלתי נמנע של נשים-נערות, אל הדיכאון וחזרה. שלגיה, כיפה אדומה, אינאנה, הן אלו שמתו וחזרו, נולדו מחדש. סיפורן מושרש עמוק בתוך התת-מודע הקולקטיבי שלנו והוא נועד לחזק את ידינו ברגעינו הקשים ביותר.
"הארכיטיפים הנשיים הרדומים האלה, שחיים כחפרפרות במעבה האדמה של נפשנו, נועדו להזכיר לנו שגם אם הדיכאון שלנו אורך מאה שנה או נצח, גם אם נדמינו כמתות, גם אם קוץ התרעלה נעוץ עמוק בלבנו, תפוח מורעל תקוע בגרוננו, ואנו כגוש בשר רקוב על אנקול בחשכת השאול, או כגוש בשר מעוכל-למחצה במעי הטורף, עדיין, בתוך הייאוש, האימה, הפסיביות, מתרחש תהליך סמוי מן העין, איטי כצב, של התעוררות והתחדשות החיוניות להמשך חיינו. הנסיך, אותו כוח פנימי חיוני המגיח באגדות אל תוך המערכה האחרונה, מתאפשר אך ורק הודות לאפס המעשה המוחלט עד כדי אינות, בו שרויה הגיבורה, והוא זה שמעורר את הנפש כולה לסיבוב אפי נוסף." [מתוך הספר]
אודותי
סימונה מצליח חנוך, אמא, עיתונאית וסופרת, בוגרת לימודי קולנוע ב"סם שפיגל", לימודי קונסטלציה משפחתית וטבע תרפיה. עורכת ראשית במגזין "אדם עולם", מנחה מעגלי נשים וסדנאות כתיבה "אגדת חייך", עובדת בימים אלה על פודקאסט שמוקדש לאגדות המוות ההפיך.
